העברת כספי פקדון ע"פ הוראה מפורשת של בימ"ש - פסקדין

1.         המבקשת והמשיבים 2 - 6, 8 ו-9 היו צדדים לתביעה שהתבררה בבית משפט זה בפני כב' השופט אטיאס, ת.א. 43470.

            נושא התביעה היה בקשה בטען ביניים שהגיש הנאמן של המשיבה 8, שהיתה באותה תקופה בהקפאת הליכים, להורות כיצד יש לחלק סכום כסף בין כל הטוענים.

            סכום הכסף, נשוא המחלוקת, היה סכום שהמשיבה 8 היתה חייבת למשיבה 9. המבקשת תבעה סכום זה מכח המחאת חיוב, שלטענתה, המשיבה 9 עשתה לטובתה, ואילו המשיבים 6 - 2 תבעו סכום זה (או חלק ממנו) בעקבות עיקולים שעשו עליו במסגרת תיקי הוצאה לפועל שפתחו כנגד המשיבה 9.

            סכום הכסף הופקד על-ידי הנאמן בקופת בית-המשפט.

            לאחר דיון נתן כב' השופט אטיאס פסק-דין, בו הורה על חלוקת הסכום בין המשיבים 6 - 2, והגזברות נדרשה להעביר לכל אחד מהטוענים הללו את חלקו היחסי.

2.         פסק-הדין של כב' השופט אטיאס ניתן ביום 31.7.07.

            ביום 8.8.07 הגישה המבקשת תביעה כספית בבית-משפט השלום בבאר-שבע (ת.א. 5962/07), כנגד המשיבה 9, במסגרתו היא ביקשה לעקל את סכום הכסף שהופקד ב-ת.א. 43470 הנ"ל, וביום 20.8.07 ניתן לה צו זמני כמבוקש.

3.         המבקשת שלחה למזכירות בית-משפט זה "הודעה למחזיק על הטלת עיקול", העיקול הזמני שניתן בבית-המשפט בבאר-שבע, אך זו השיבה לה כי לאחר פסק דינו של כב' השופט אטיאס "אין מה לעקל".

            ב"כ המבקשת התנגד לעמדתה של המזכירות ובתשובה נוספת הסכימה המזכירות להמתין להכרעתו של בית-משפט זה בשאלה החדשה שהתעוררה.

4.         בעקבות זאת, הגישה המבקשת תובענה זו, שבה מתבקש בית-המשפט לקבוע, כי שחרור וחלוקת כספי הפקדון כפופים לעיקולים שהטילו המבקשת והמשיבה 7, נושה נוספת של המשיבה 9 שהטילה אף היא עיקול לאחר פסק-דינו של כב' השופט אטיאס.

            המשיבים מתנגדים לתביעת המבקשת ועומדים על חלוקת כספי הפיקדון על-פי החלטת כב' השופט אטיאס.

5.         טוענת המבקשת, כי הפקדון הוא כספה של המשיבה 9, כי כב' השופט אטיאס לא קבע כי הכסף "שייך" למשיבים 6 - 2, אלא רק שהעיקולים שאלה הטילו קודמים להמחאת הזכות שנטענה על-ידי המבקשת, ולכן, ומשהמבקשת הטילה אף היא עיקול על אותם כספים, הרי שאין עוד כל עדיפות לעיקולים שהטילו המשיבים על העיקול שהטילה המבקשת.

            המשיבים טוענים, כי משניתן פסק-דינו של כב' השופט אטיאס, הרי שהכספים שייכים להם על-פי החלוקה שקבע, ואין עוד כל תוקף לעיקול שהטילה המבקשת.

6.         הדין עם המשיבים.

            בניגוד לטענת המבקשת, פסק-דינו של כב' השופט אטיאס אינו הצהרה בלבד על עדיפות העיקולים של המשיבים על המחאת הזכות של המבקשת, אלא יש בו הוראה מפורשת להעברת כספי הפקדון למשיבים.

            לאחר שניתן פסק-הדין, העברת הכסף מגזברות בית-המשפט לידי הזוכים על-פי פסק-הדין הינה פעולה ניהולית גרידא, ואל לו - לבית-המשפט - לעשות שימוש בסמכות שיפוטית לשם עיכוב סכומי הכסף לטובת אדם אחר (השוו: החלטתה של כב' השופטת גרסטל ב-בש"א (ת"א) 17550/05, ע"א (ת"א) 1235/03 תירוש נ' פלד; החלטתו של כב' הרשם (כתוארו אז) אוקון ב-ע"א 3115/99 מזרחי נ' טופז).

7.         שאלת הבעלות על כספי הפקדון יכולה להיות מוכרעת על-פי מבחן פשוט: לפחות לאחר מתן פסק-הדין, הכספים לא היו אמורים להגיע בכל שלב שהוא למשיבה 9, ולמשיבה 9 לא יכלה להיות כל תביעה או דרישה לקבלתם.

            לעומת-זאת, המשיבים 6 - 2 היו זכאים לקבלת הכספים הללו ללא כל הליך נוסף.